GLM COMPANY נ' אלקטרה מוצרי צריכה בע"מ ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי בפרטיכל ישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 7.1.10, וכן לאחר שקראתי הודעתה מהיום של הנתבעת 1, הנני קובע בזאת ומחליט כדלקמן:

התובעת לא הגישה בתוך תקופת שבעת הימים אשר הוקצבה לה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 7.1.10 את בקשתה למתן היתר להמצאתו אל מחוץ לתחום השיפוט של כתב התביעה כנגד הנתבעת 2.

הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט הוגשה רק ביום 17.1.10 בעוד שעל-פי החלטת בית המשפט ניתנה לתובעת אפשרות לעשות כן עד ליום 14.1.10.

התובעת לא הגישה לבית המשפט שום בקשה להאריך לה המועד להגשת הבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט של כתב התביעה כנגד הנתבעת 2.

עיון בבקשתה של התובעת למתן היתר המצאה על-פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א), מעלה כי תצהירו של מר אבדייב אנטולי, אשר ניתן בתמיכה לבקשתה זו, נחתם עוד ביום 31.8.09. עובדה זו מעוררת תמיהה לנוכח האמור בתשובתה מיום 11.10.09 של התובעת במענה לבקשתה של הנתבעת 1 למחוק את התובענה כנגד הנתבעת 2 – במסגרתה ציינה התובעת בסעיף 8 כי בכוונתה להגיש בקשה להתיר לה המצאת כתב התובענה כנגד הנתבעת 2 שמושבה בצרפת, וכי לצורך זה מנהלה של התובעת אמור להגיע לישראל לשם חתימה על התצהיר הנדרש על-פי תקנות סד"א.

מהטעמים המפורטים בהחלטתי מיום 5.11.09 בעניין זה, ובהסתמך גם על תשובתה הנ"ל של התובעת, קצבתי לתובעת פרק זמן של 45 ימים לשם הגשת הבקשה להיתר המצאה לנתבעת 2 ובנוסף לכך מצאתי לנכון להדגיש כי "היה ולא תוגש בקשה כזו על-ידי התובעת בתוך פרק זמן זה – ייחשב הדבר כאיחור בלתי סביר מצידה בהגשת הבקשה למתן היתר להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט הקבוע בתקנה 501(ב) לתקנות סד"א". בהקשר זה הפנתי את התובעת להלכה שנפסקה בע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי ואח', פ"ד מד(4), 545, עמ' 553 (1990).

בנסיבות שפורטו שם מצאתי לנכון שלא לחייב את התובעת בהוצאות כלשהן.

התובעת בחרה שלא להגיש את הבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בתקופה שנקצבה לה בהחלטת בית המשפט מיום 5.11.09. בנוסף לכך לא מצאה התובעת לנכון לפנות לבית המשפט מבעוד זמן לבקש הארכת מועד להגשת בקשתה זו. אולם, בישיבת בית המשפט מיום 7.1.10 עתרה ב"כ התובעת בעל פה והסבירה כי מפאת לחץ העבודה במשרדה "טרם עלה בידי התובעת להגיש בקשה להתיר לה המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, על אף שתצהיר מטעם התובעת כבר נחתם לפני ימים אחדים" (ראו: שורות 16-17, עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1.10). דומני שאין להכביר מילים בעניין זה לנוכח העובדה שתצהירו של מר אנטולי אבדייב נחתם עוד ביום 31.8.09.

בהסכמת הצדדים נעתר בית המשפט לבקשתה של התובעת ליתן לה ארכה נוספת להגשת בקשה לקבלת היתר על-פי תקנה 500 לתקנות סד"א תוך חיובה של התובעת בהוצאות משפט בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בהתחשב במחדלה הנ"ל של התובעת אשר חייב את ביטול ישיבת קדם המשפט שנקבעה לאותו מועד. בנוסף לכך הדגיש בית המשפט בהחלטתו מיום 7.1.10 כי "היה ולא תוגש בקשה זו תוך 7 ימים, תימחק התובענה כנגד הנתבעת 2 בלא צורך בהגשת בקשות נוספות מצד הנתבעת 1 מבלי שבית המשפט יידרש להחליט שוב בעניין זה".

בנסיבות אלה אני סבור כי יש ממש בנטען בסעיף 5 של הודעתה מיום 17.1.10 של הנתבעת 1, דהיינו – בכך ש"פעם נוספת התובעת בחרה שלא לקיים את החלטות בית המשפט הנכבד".

לאור כל האמור לעיל דומני כי אין מנוס מאשר לקבוע כי דינה של התובענה כנגד הנתבעת 2 להימחק, ולפיכך הנני מורה על מחיקתה בהמשך לאמור בהחלטתי מיום 7.1.10.

כפועל יוצא מהאמור מסעיף 8 דלעיל מתייתר אף הצורך לדון בבקשתה של התובעת להתיר לה להמציא אל מחוץ מתחום השיפוט של מדינת ישראל את כתב התביעה כנגד הנתבעת 2.

בנסיבות העניין, מהטעמים אשר כבר פורטו לעיל, ולנוכח העובדה כי התובעת עשתה דין לעצמה והגישה הבקשה למתן היתר המצאה על-פי תקנה 500 לתקנות סד"א שלא בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 7.1.10 – הנני מוצא לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאות לנתבעת 1 בסך של 15,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.

ניתן היום, ג' שבט תש"ע, 18 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: